המ"ת!

"אני יודע... אבל אתה אפילו לא ניסית." הוא לחש, "אתה מתנהג כאילו כל זה בסדר, כאילו זה לא משנה מה תעשה... מה אני יעשה..."

"אנחנו מי ומה שאנחנו. הגורל שלנו לא בידיים שלנו."

"זה לא נכון!" קון ייבב, "זה לא מה שנועדתי להיות! אני לא צריך לחיות ככה!" הוא נשמע ממש פגוע מהעיניין. "וגם אתה לא! הם שטפו לך את הוח עם השטויות האלה - הם עשו את זה לכולם! אבל יש דרכים אחרות... חייבות להיות..."

"אני לא אומר שזה מה שנועדנו להיו. אני פשוט אומר שכרגע אין לנו מה לעשות בנידון."

"אבל יש! בטוח יש! אנחנו רק צריכים לנסות למצוא דרך..."

"איזו?"

"א-אני לא יודע-!" קולו של קון נקטע פתאום עם יבבה חלשה, ורגע אחר כך נשמעו קולות של ענפים נשברים. כמה רגעים אחר כך גופו נחת על הרצפה, מכוסה עם עלים וזרדים שבורים. הוא היה חסר הכרה וחץ קטן היה נעוץ במתנו.
"פעם הבאה שהוא בורח, אל תעמוד ותדבר איתו -" קולה של מיקה נשמע והיא הופיעה, מלווה במישהו עם קשת אוטומטית קטנה "-עשה את התפקיד שלך."

הוא רוכן לידו ומפנה אליה את מבטו. "והוא עמד לרדת למטה, לא עם חץ בגוף!"

"הוא לא אמור לצאת מהבית, זה לא משנה אם הוא לא עזב את השטח - מבחינתי הוא ברח וזה הגיע לו."