המ"ת!

הבחור הוציא את ראשו מהחדר כשהטלפון צמוד לאוזנו. "חתולים מסריחים." מלמל בקול וחזר לנסות להשיג את האיש קשר שלו

הנער קפץ עליו באותו רגע, מעיף את הטלפון מידו מה שגרם לו ליפול על הרצפה ולהשבר.
ומיד לאחר מכן מיהר להתרחק ממנו ולחייך בפרחחיות.

עכשיו הוא הפך עצבני. הוא זינק עליו וריתק אותו לקרקע, נוהם עליו וחושף זוג ניבים ומבט מאוד עצבני.
"עכשיו תקשיב לי ותקשיב לי טוב, חתולי. אתה חוזר לכלובים כדי שאני לא אחזור אז לא ממש מעניין אותי מה אתה חושב על המצב. פעם הבאה שתבצע משהו טיפשי אני נשבע שאני אתקע בך מספיק חיצי הרדמה כדי שלא תרגיש כלום עד שינעלו אותך חזרה מאחורי הסורגים בקומה הכי תחתונה, הייתי ברור?"

הנער הביט בו בחשש, שיערו הבלונדיני-אדמוני מכסה את עיניו בפראיות בעוד מבטו התרכך, הופך גאוותני משו בעוד הוא הוציא את לשונו, מתגרה באיש.
"לך להזדיין, כלב."

"אל תאתגר אותי, כבר אכלתי דברים יותר גדולים ממך לארוחת בוקר." חייך חיוך מרושע מעט.

זנבו של הילד החל לחבוט ברצפה בעצבנות, הוא הרים את ראשו מעט. "כן, אני בטוח."

הוא תפס את ידיו של החתול מעל ראשו ביד אחת. "אל. תעצבן. אותי." הזהיר שוב בלחש

"אתה לא יכול לעשות לי כלום." הוא מלמל, רק טיפה לא בטוח בעצמו, "זה נגד החוקים שלהם"

"לפי החוקים אני לא אמור להיות בחוץ. אז כמו שהבנת, אני קצת אחר מכדי לעבוד עם החוקים הרגילים."

הנער התחיל לנסות לשחרר את ידיו. "עזוב אותי... תן לי ללכת..."

"כבר הבהרנו שזה לא יקרה."

"בבקשה..." הוא מלמל, מסיט את מבטו. "ה-הם עומדים למכור אותי למישהו, הם רוצים להפוך אותי לזונה שלו, אני לא רוצה לחזור לשם... בבקשה, אני מעדיף למות..." פניו האדימו מעט בעודו עוצם את עיניו, הוא ניסה להתרחק מהצייד, לשחרר את ידיו בעוד זנבו חובט ברצפה בעצבנות. "אני מתחנן אליך, תן לי ללכת או שתהרוג אותי, אבל אל תחזיר אותי אליהם."

"מצטער, ילד. זה אתה או אני. כרגע אני עדיין מעדיף את עצמי." אמר לו בשקט, קולו מביע צער אמיתי.

"אני אעשה הכל..." הנער יבב שוב, מסיט את מבטו. עיניו הירוקות נעצמו באכזבה בעוד הוא הפסיק להיאבק, "תגיד להם שברחתי, שהחומר הרדמה לא עבד... יש להם עדיין שימוש בשבילך, הם לא יזרקו אותך כל כך מהר, בבקשה..."

"לא." אמר בשקט. הוא הרפה ונעמד

הנער עצם את עיניו, מתיישב ומביט על הרצפה באומללות, ממש מעורר רחמים.
"הוא רוצה אותי כי אני בתול." הוא לחש לסוף, מקווה לפחות שיצליח לעורר בכלב את סקרנותו, "אם לא הייתי הוא לא היה לוקח אותי, והייתי פשוט נשאר במכלאות עד שיחליטו שאין בי צורך יותר..."

*ו... נראה לי שהלכתי לישון. צריך להגיע לבסיס מחר. ._. לילה טוב*

"ומה אתה רוצה שאעשה עם פיסת האינפורמציה הזאת? אגאל אותך מיסורייך הבתוליים?" צחק

הנער חיבק את ברכיו לחזהו, "אולי."

הוא הסתובב אליו בגבה מורמת ואז נאנח וירד מולו על ברך אחת.
"ילדה, איזה מספר אתה?" שאל

"155" הוא ענה בשקט, "ואני לא ילדה."

"אתה בטוח? יש לך לוק כזה." גיחך בשקט ואז נאנח, מתיישב מולו. "אתה ממש צעיר."

"אני בן 18..." הוא מלמל, מוריד את ראשו, "זה מה שהם אמרו לי, בגלל זה הם יכולים למכור אותי..."

"נתת לעצמך שם כבר?"

"...אני לא... לא חשבתי על זה." הוא מלמל, "מה אכפת לך? אתה גם ככה הולך להסגיר אותי."

הוא בחן אותו ארוכות. "אני לא ממש טוב עם בחירת שמות, את השם שלי בחרו לי בתור בדיחה גרועה, אבל אתה נראה כמו קון"