המ"ת!

האצ' נכנס לחדרו ואחרי רגע יצא וזרק על קון שמיכה, חוזר שוב לחדרו

קון התעלם ממנו לחלוטין, רק משך מעליו את השמיכה ועצם את עיניו.
אחרי כמה שעות הוא התעורר, לא רגיל לישון במשך הלילה. הוא קם, מסתכל סביבו ומנסה להבין היכן הוא. כשהצליח הוא קם וניגש לדלת, בוחן אותה בשקט. אולי אם ניסה ממש הוא היה יכול לפתוח אותה בלי המפתח. הוא בחן את ציפורניו בעניין והחדיר אחת מהן לתוך המנעול, מחייך לעצמו כשהקליק של המנעול נשמע.
"כלב טיפש..." הוא מלמל לעצמו, פותח את הדלת באיטיות.

מול הדלת הייתה דלת נוספת שבה לא הבחין מקודם. המנעול על הדלת הזאת היה מסובך בהרבה

קון בהה בה וקילל בשקט מנסה שוב את אותה הדרך. לצערו הפעם זה לקח לו הרבה יותר זמן, והוא לא היה מרוכז בסביבה שלו יותר מידי בזמן שהסתבך על המנעול.

"יש לי שמיעה טובה. אתה באמת חושב שזה יעבוד עלי?" שאל האצ' בשקט כשיצא מהחדר. הוא לבש רק מכנסי טרנינג שחורות שמהן צץ שנב ארוך ופרוותי. שערו שהיה מבולגן חשף שתי אוזני כלב שמקודם הוסתרו.

קון נהם, מביט בו בשקט, שיערו כמעט נראה כאילו הוא סומר. "תתרחק ממני, כלב."

"תתרחק מהדלת, קיטי."

"לא." הוא אמר בשקט, מביט בו וחושף את שיניו בכעס, "תתרחק ממני..."

הוא התקרב ונעמד מולו, גבוה ממנו לפחות בראש.

קון המשיך לנהום, מסתכל לו בעיניים. הוא לא הרפה מידית הדלת לרגע, כאילו עדיין הייתה לו תקווה להימלט.

האצ' לא נראה כאילו הנהמות משנות לו ופשוט המשיך להביט על קון במבט יציב

הוא לא זז, לא הפסיק לנהום לרגע. עיניו של קון לא עזבו את האצ' לרגע - הוא פחד ממנו, אפילו מאוד, אבל לא רצה להראות את זה.

האצ' היח את ידו על גבו של קון ודחף אותו מהדלת

"אל תיגע בי!" הוא נהם, נותן לידו של האצ' מכה קטנה אך כואב שהשאירה אחריה מספר סימני שריטות מציפורניו.

"פשוט תתרחק מהדלת, ילד. אתה לא יוצא מכאן אלא אם כן מישהו מהמעבדות מלווה אותך." אמר וסגר אחריו את הדלת, נועל אותה שוב

הוא נהם שוב, נותן לו להרחיק אותו מהדלת. "אתה מצפה ממני פשוט לתת להם לקחת אותי? פשוט לתת לה למכור אותי לסוטה המרבה במחיר?!" הוא נשך את שפתיו, מביט לכיוון אחר. "אני לא מבין אותך, יש לך כל כך הרבה חופש, אתה יכול לברוח מתי שרק תרצה..."

"אין לי טיפה אחת של חופש." אמר והציג מולו את שעונו. זה לא היה שעון רגיל והבהבה עליו כל הזמן נקודה אדומה קטנה. במבט מדוקדק מתברר שהשעון היה מולחם לעורו.
"אם אני מוריד אותו אני מת תוך פחות משעה."

"אוה..." הוא הסיט את מבטו, מהוסס קצת יותר ממקודם. "...אז אתה יודע כמה הם אכזריים, ועדיין אתה מוכן להחזיר אותי אליהם?"

"כמו שאמרתי. זה אתה או אני."

"למה זה לא יכול להיות אף אחד מאיתנו? פשוט תגיד להם שברחתי, שמצאת אותי מת באיזו סמטה... הם לא יאשימו אותך ואני אוכל לברוח מהם..."

"הם יודעים שאתה כאן."

הוט הרכין את מבטו, "אני לא רוצה לחזור לשם..." הוא מלמל בשקט, "אני מפחד..."

הוא הניח את ידו על ראשו ופרע את שערו של קון בעדינות

"תפסיק!" קון הרים את ראשו, מביט בו מבעד לשיערו הפרוע, "תפסיק להתנהג כאילו אכפת לך!" לראשונה מאז תפס אותו היו דמעות בעיניו, בעיקר של כעס. הוא התרחק ממנו, מפנה אליו את גבו בעודו ניגש חזרה לספה, מתכרבל עליה בדממה, במבט מקרוב היה ניתן לראות עליו שהוא רועד והאצ' יכל לשמוע, וגם זה רק בגלל אוזני הכלב שלו, את קולות הבכי השקט אותם קון ניסה להסתיר.

"אני מצטער ילד. באמת. אני שונא את העבודה שלי אבל זה משהו שאני מחוייב לעשות."