המ"ת!

הוא התיישב חזרה. "מצטער שהערתי אותך."

"זה בסדר.. אני לא ישן טוב גם ככה."

"שמתי לב."

"סליחה..."

"זה בסדר. מרגיש יותר טוב?"

הוא הרהר בזה דקה לפני שענה "כן, אני מניח." אמר וחייך.

האצ' חייך בתגובה. "רוצה לחזור לישון?"

הוא הניד בראשו. "אני לא חושב שאני אצליח." הוא הביט בהאצ' "אתה יכול לחזור לישון אם אתה רוצה, אני אמצא משהו לעשות."

"אני לא ישן הרבה. זאת תכונה של חתולים, לא כלבים."

(לול תתפלאי, הכלבות שלי ישנות כפול מהחתולה שלי.)
"אבל אתה נראה עייף." הוא חייך, "זה בסדר, באמת."
הוא קם מהמיטה, ניגש לאחת מפינות החדר ובהפגנתיות קפץ על שידה שעמדה שם, ומשם לאדן החלון היחיד שהיה בחדר והיה רחב דיו עבור נער צנום כמו קון שהתיישב עליו, מביט על האצ' מלמעלה בחיוך. לאחר מכן הוא הפנה את מבטו לחלון המסורג, מביט החוצה בשקט.

האצ' נאנח ונעמד. "אני בחצי חדר שלי, אם ככה. אל תעשה צרות, ילד." אמר לו ועבר לחדר שלו

"ממ." קון המהם, ממשיך להביט החוצה. זה לא שהיה הרבה שיכל לעשות במצבו הנוכחי. לא היה אפשר אפילו לפתוח את החלון בשביל לנשום קצת אוויר לא אבקי ודחוס כמו שהיה בחדר באותה עת. גם לא היה אפשר לראות הרבה משם, רק את אחד מקירות האחוזה ומעט מאוד מהגינה הענקית.
לאחר כמה זמן הוא נרדם שם מכורבל בעצמו.

אחרי בערך שעתיים של שינה קלה האצ' התעורר והלך לבדוק מה הולך עם קון. כשהוא רואה שהוא רדום על החלון הוא מרים אותו בעדינות ומחזיר אותו למיטה בלי להעיר אותו.

תוך כדי שינה קון נאחז בבגדיו של האצ', מלמל משהו לא ברור. הוא לא נראה ממש טוב.

הוא העביר את ידו על מצחו של קון, בודק אם יש לו חום

היה לו, יותר גרוע ממקודם.

"ילד..." אמר לו בשקט, מנסה להעיר אותו בעדינות

"ממ..." הוא מלמל, פוקח את עיניו. "ה-האצ'?"

"היי." חייך אליו. "בוא, תתישב ותבלע את התרופה שלך"

קון הנהן בשקט, מתיישב על המיטה ושפשף את עיניו העייפות.

הוא הושיט לו את התרופה והמים

"אני חייב?" הוא מלמל, מביט בהאצ' לפני שלקח את התרופה לידו.

"כן."

הוא בלע את התרופה בפנים חמוצות.

האצ' צחק ונישק את מצחו. "לך לישון שוב."