המ"ת!

"אתה בטוח? זה לא רעיון טוב. ירד גשם בערב."

"ל-לא אכפת לי!" הוא ייבב, "אני לעולם לא חוזר!"

"אף פעם?"

קון לא ענה לו לכמה רגעים, וכשכן זה היה בלחישה. "לא, אף פעם."

"זה הרבה זמן להישאר על עץ."

קון שוב לא אמר כלום למשך כמה רגעים. "אני אשאר על העץ עד שאתה תילך, אחרי זה אני אברח." הוא לחש, מפיל עוד כמה עלים על ראשו של האצ'. "אתה לא יכול לטפס לפה, וברגע שאני ארד אתה תתפוס אותי ותחזיר אותי... אני לא רוצה לחזור."

"ואם תברח, הם לא יחזירו אותך לפה? יש לך את הקולר הזה."

"אני אוריד אותו איכשהו..." הוא מלמל.

"ואז אתה חושב שהם לא ימצאו אותך?"

"ייקח להם יותר זמן!"

"לי לא לקח."

קון לא ענה לו, נראה היה במקום הוא מנסה לטפס גבוה יותר.

"קדימה. דבר איתי. מה הבעיה?"

"מה הבעיה?! אני לא מוכן להישאר פה, לא מוכן להיות צעצוע בשבילם! אני לא חיית מחמד שעושה כל מה שאומרים לה, כמוך!" קולו של קון רעד כשצעק זאת.

"ותעדיף להכנס למכלאות?"

"לא!" הייתה פאוזה קצרה, "אני מעדיף למות וזהו..."

"אז תתאבד. קדימה. זה עדיף מלקפוא בחוץ."

"אתה תתפוס אותי." הוא אמר, "לא אכפת לך ממה שאני רוצה, כל מה שאכפת לך זה לספק אותם! אני לא יורד."

"לא איכפת לי מהם. איכפת לי ממך."

קון לא אמר שום דבר למשך כמה רגעים ארוכים. התחיל להיות באמת קר בחוץ, וכשזכור הוא עדיין היה חולה. אם הוא היה נשאר בחוץ מצבו היה מחמיר.

האצ' נאנח בשקט. "בבקשה רד חזרה למטה. אתה ערום כמעט לחלוטין."

"...אני לא רוצה לחזור." הוא מלמל בשקט, "אני לא רוצה לראות אותך... איתה."

"אני מצטער על זה. לא רציתי שזה יקרה."

"לא ניסית אפילו להגיד לה לא." הוא לחש.

"זה לא היה משנה לה בכלל. היא רק הייתה ממשיכה."