המ"ת!

האצ' קם לעברו ונעמד מולו, מניח את ידיו על פניו של קון ומפנה את מבטו חזרה אליו.
"אם הייתי יכול לעזור, הייתי עושה את זה. באמת. אבל מה אני בדיוק יכול לעשות במצב הזה? להרוג אותך? הוא יהרוג גם אותי ואז שנינו ניהיה מתים! לשכב איתך כדי שלא תיהיה בתול והוא לא יצטרך אותך? אתה באמת חושב שזה מה שיעבוד?"

"שחרר אותי..." קון מלמל, הוא ידע שזה לא יעבוד, הוא ידע ששום דבר לא יעבוד, אבל הוא לא יכל לתת לזה לקרות, לא ככה. "פשוט שחרר אותי, יש פה חלון, תגיד שבאחתי... אני לא רוצה לסיים כמו כל האחרים..."
לפני שקון או האצ'י יכלו לומר עוד מילה הדלת נפתחה, ומזוודה גדולה וכבדה נדחפה לידיו של האצ'. הבוס שלו נכנס לחדר ובחן את קון בזהירות.
"מעולה, לא רע בכלל. האצ'יקו - יש את כל הציוד שאתה צריך במזוודה הזו, לך להכין אותו על המיטה ואחר כך חכה שם עד שהלקוח יבוא לשחרר אותך."

האצ' בלע את רוקו בכוח ולא אמר מילה, אחיזתו במזוודה התהדקה וידו רעדה מעט

"למה אתה מחכה?! קדימה!" הוא הביט בעיניו בכעס, היה להאצ' ברור מה יקרה אם הוא לא יזוז באותו הרגע.
קון ייבב למראה המזוודה, עוצם את עיניו בחוזקה בעוד האיש תפס בידו ומשך אותו החוצה, גורם למגבת ליפול מגופו ולהשאיר אותו חשוף לגמרי.

האצ' יצא אחריהם והניח את ידו על כתפו של קון, מוביל אותו לחדר השינה.
זה היה חדר קטן שבמרכזו מיטה זוגית שהייתה מבולגנת מכיוון שהוא קם ממנה דיי בהפתעה.

קון התיישב על המיטה, מנגב את דמעותיו בעודו צופה בהאצ' פותח את המזווה.
בתוכה היו בין היתר חבל ארוך ודק אבל חזק למראה, מספר לא קטן של צעצועים שונים ומשונים - רבים מהם נוצרו על מנת לגרום יותר כאב מהנאה, מחסום לפה בצורת כדור מחובר לשתי רצועות עור ודף עם הוראות מדויקות לגבי התנוחה בה קון היה צריך לחכות ללקוח.
קון הביט בתכולה בשוק מוחלט, רועד כולו בעודו מרים את מבטו על מנת להסתכל בהאצ'.

האצ' קרא את הדף פעמיים בפנים חיוורות ואז קרע אותו לחתיכות, לא מרים את מבטו לקון.

"מ-מה זה? מה היה כתוב שם?"

הוא לא ענה ורק התיישב בכבדות על המיטה לידו

קון הביט בו בהיסוס, מתקרב ומניח את ידו על ירכו של האצ'. "מה היה כתוב שם?" מלמל בשקט, "ספר לי..."

האצ' הניד בראשו לרגע ואז הניח את ידו סביב כתפו של קון, מושך אותו אליו לחיבוק.
"אתה תיהיה בסדר." הבטיח לו בלחישה

קון רעד בידיו, אם האצ' הגיב ככה אז מה שהם התכוונו לעשות לו היה ממש נורא. "בבקשה... אל תיתן להם לעשות לי את זה..."

האצ' שתק ואחיזתו בקון התהדקה

לפתע נשמעה דפיקה בדלת, "האצ', סיימת שם כבר? הלקוח יגיע בעוד חמש דקות!" נשמעה קריאה מעבר לדלת, למרות שלא היה נראה שמישהו עומד להכנס.

האצ' לא ענה אבל גופו נקשח

"האצ'! מה אתה עושה שם?" הדפיקות על הדלת נהיו חזקות יותר. "אל תאלץ אותי להכנס, כלב ארור. אם הוא לא מוכן עד שאני חוזר לפה עם הלקוח אתה חוזר ישר למכלאות!"
קון התכווץ למשמע הצעקות, קובר את ראשו בחזהו של האצ'.

האצ' ליטף את שערו בשקט

הדפיקות הפסיקו, במקום נשמעו קולות של דלת נפתחת ודיבורים חרישיים.
"הוא פה... הוא פה..." קון נשמע ממש מפוחד, ועיניו המשיכו להתרוצץ בין כל הדברים שהיו על המיטה, מיוסר מהמחשבה שהדברים האלה בקרוב יהיו עליו ובתוכו. הוא ידע שבסופו של דבר להאצ' לא תהיה ברירה אלא לעזוב אותו לגורלו, ולכן החיבוק לא היה מנחם כמו שהיה מדכא.

האצ' הרפה ממנו באיטיות.
הוא נעמד וניגש אל החלון שהיה בחדר ופתח אותו. "צא."

ראשו של קון כמעט זינק מעלה כששמע את האצ', הוא קם לאיטו, מביט בו במבט מהוסס. "באמת? אבל... אבל אתה תסתבך..." הוא מלמל, אז עיניו נתקלו שוב בחבל ובצעצועים והוא הרכין את מבטו, מתקרב לאדן החלון. "סליחה..."
הוא טיפס, נותן בהאצ' עוד מבט אחרון לפני שקפץ החוצה.
בדיוק אז הייתה עוד דפיקה על הדלת ושני אנשים נכנסו, אותו אחד שהיה שם קום ועוד אחד, שאם היה דבר שדומה יותר לשילוב בין אדם לקרפדה זה היה הוא.
"איפה הוא?!"

"ברח כשניסיתי לקשור אותו."

הבוס של האצ' חרק בשיניו, מוציא טלפון נייד. "כדאי לך שהם יצליחו לתפוס אותו, האצ'יקו. או שאני אוודא בעצמי שאתה תיזרק לתא הכי עמוק, חשוך ורדוף עכברושים שיש במכלאות." אמר בכעס, מחייג.
לאחר שסיים את השיחה עם מה שמסתבר היו שומרים שהציב במספר מקומות סביב הבניין הוא הסתובב ללקוח והציע להביא לו אוכל ומשקה עד שיצליחו למצוא את קון.
זה לא לקח כל כך הרבה זמן - אחרי פחות מעשרים דקות הדלת הראשית נפתחה ושני אנשים מכוסים שריטות נכנסו, מחזיקים את קון שהיה מעולף ומכוסה חבורות בעצמו, ידיו ורגליו היו קשורות בחבל שהיה מחוזק מספיק בשביל לעצור את זרימת הדם באותם אזורים.

האצ' הביט עליהם ופלט נהמה.
"חתול אידיוט." מלמל

הבוס שלו גיחך וטפח על כתפו, "תקשור אותו הפעם כמו שצריך, או שאדאג שהם יעשו את זה והם לא יהיו עדינים, כפי שאתה רואה. ואל תחשוב שאני שוכח - אני אטפל בך מאוחר יותר."
קון פקח את עיניו לאט, משתעל ומנסה להשתחרר מהידיים שתפסו בו. הוא באמת ניסה לברוח, הוא רץ הכי מהר שהיה מסוגל, טיפס הכי גבוה שהיה יכול והם בכל זאת תפסו אותו. הוא ייבב כאשר הם זרקו אותו אל הרצפה מול האצ'יקו.

האצ' נאנח והרים את קון על ידיו, לוקח אותו לחדרו.
"טיפש. היית צריך לתחבא, לא לברוח." לחש לו