המ"ת!

הבחורה חיכתה להם בפנים, היא הביטה בקון עם מבט חמוץ משהו לפני שהורתה לו לעלות על אותו השרפרף ממקודם, הוא עיקם את אפו ונצמד להאצ'י, מחזיק את ידו בכוח.

"קדימה. היא לא תפגע בך. עלה על השרפרף." אמר וליטף את אוזניו

"אני לא אוהב את הריח שלה." הוא מלמל, אך ווידא שהיא תשמע אותו כאשר עלה לשרפרף. היא מצידה קראה למישהו אחר שיתחיל למדוד אותו ובאה לעמוד ליד האצ'י, מחייכת.

האצ' הביט עליו בשקט, מנסה להרגיע אותו

קון הביט על האדם שבא למדוד אותו, ולא על האצ'. החלוק שלבש (אני לא זוכרת מה הוא לבש שהם יצאו מהחדר, אז חלוק) הורד ממנו במהירות, משאיר אותו עירום ורועד.
"את זה אתה מעדיף על גבי? אני לא מאמינה." מיקה נחרה בבוז, מה שהביא לכך שקון הרים את עיניו והביט לכיוונם בכעס, נוהם בשקט.

"את יכולה להיות יותר ילדותית מזה?" שאל האצ' בלי להסתכל עליה

"אוה, אתה לא יודע עד כמה." היא זרקה חיוך לכיוונו של קון והסתובבה כך שהייתה פנים מול פנים עם האצ'. היא הרימה את ידה ללטף את לחיו לפני שהעבירה אותה לעורפו, מושכת אותו לעברה ונישקה את שפתיו. האצ' יכל לשמוע את קון נוהם בקול כועס עכשיו.

האצ' לא נישק אותה חזרה. הוא פשוט גלגל את עיניו וחיכה שהיא תסיים להיות ילדותית

אבל היא לא הפסיקה, היא עשתה פאוזה קצרה ומלמלה בשקט "נשק אותי" במה שדי ברור שהייה פקודה לפני שהמשיכה.

האצ' נהם בתסכול ונישק אותה חזרה

כל אותו זמן קון צפה בהם מהצד, רועד בכעס בעוד ידיו של האיש שמדד אותוו לא הפסיקו לנדוד למחוזות לא רצויים והאצ היה עסוק מידי בשביל לראות, בשביל לעזור לו. הוא לא פצה פה למרות זאת, רק נהם בשקט בכל פעם שידיה של הבחורה עברו תחת חולצתו של האצ', ובכל פעם שהיא זזה כך שהוא יכל לראות את פניו של האצ'.

האצ', מיואש לחלוטין מהנשיקה ומהמגע המעצבן של הבחורה, לא יכל לעשות יותר מאשר להמשיך ולנשק אותה - רק רוצה לגמור עם זה כבר.

קוון כבר היה על סף לקום ולהפריד ביניהם בעצמו כשהיא הפסיקה לבסוף, מסתובבת וחוזרת להביט במדידות.

האצ' גלגל את עיניו ופנה להביט על קון

המדידות כבר כלל לא היו כאלה אחרי כל כך הרבה זמן, האיש שמדד את קון כבר בכלל לא החזיק סרט מדידה - במקום הוא ליטף אזורים בגופו של קון שגרמו לו לרעוד ולעצום את עיניו שדמעות של תסכול זלגו מהן.

האצ' התקרב והעיף את ידיו של הבחור. "נראה לי שדיי סיימת פה מזמן."

הבחור זז, מחייך. "נתראה אחר כך, אם כך." אמר לקון, שהסיט את מבטו וירד מהשרפרף, ניגש ישר לצידו של האצ', נצמד אליו ומסתיר את פניו.

האצ' חיבק אותו אליו וליטף את שערו בצורה מרגיעה, מוביל אותו החוצה מהחדר

ברגע שהם יצאו קו התנתק ממנו ונעצר על מקומו, הוא הביט בהאצ' בתוכחה לכמה שניות לפני שפנה לכיוון הנגדי והחל לרוץ, לא אומר דבר.

האצ' הביט אחריו ונאנח, עוקב אחריו באיטיות

לא עבר זמן רב לפני שקון נעלם מעיניו, למרות שמהדרך שלקח היה ברור שהוא מכוון אל הדרך החוצה.

"הוו, לא." מלמל ורץ אחריו

קון כבר היה בחוץ כשהאצ' הגיע אליו, יותר נכון - הוא היה על ראש אחד העצים היותר גבוהים בגינה, כך שהאצ' לא יכל להגיע אליו.
מה שכן הוא היה יכול, זה לשמוע אותו בוכה.

"קון, רד לפה." אמר האצ'

"לא!" הוא צעק, מספר עלים נשרו על ראשו של האצ'. "אני נשאר פה! לתמיד!"