המ"ת!

"כמוני כמוך, גם אני רוצה שהיא תוחזר. אני לא אגיד לך להפסיק לרדוף אחרייה כי זה התפקיד שלנו.. סיימנו לעשות לה ביביסיטר כשהיא ברחה, היא צריכה לחזור.."
הוא נעמד ליד סאורי, מלטף בידו המצולקת את הנמרה שלו. "אל תתלונן שאתה פוגש אותנו, אתה אחד מאיתנו סאורי"

"בלית ברירה." הוא סינן, "יכולת לתפוס אותה בעצמך עכשיו, לקחת את כל הקרדיט." הוא אמר בשקט, "אתה מכיר את הטכניקות שלה יותר טוב ממני, כמו שאמרת בעצמך."

"כבר שנה אנחנו רודפים אחריה, מה זה כבר משנה יום יותר או פחות?" הוא התיישב, מסתכל על הנמרה שלו, "את מתגעגעת אליה, נכון לילי?" הוא ליטף את ראשה, "אהבת לרדוף אחריה.."

סאורי התיישב שנית, משחקת באזיקים שעדין היו מחוברים לידו ממקודם, הוא היה עייף, לא באמת היה לו כוח להמשיך לרדוף אחריה לאותו לילה. לא שהייתה להם ברירה.

*יש שם! הירוקו! ולמה ישמאל זה שם יפני או סיני או ברזילאי לעזאזל?!?!?*

"אז מה התוכנית שלך?" שאל הירוקו, "אם תמשיך לנסות לתפוס אותה כשאתה מוצא את המיקום שלה בלי לחשוב אתה בחיים לא תצליח"

"התכנית שלי הייתה לבוא ולירות לה בראש כמה פעמים. לא יצא." הוא נאנח

"אתה לא מסוגל להרוג אותה" צחק הירוקו

"כנראה שלא. אתה מסוגל?"

"בטח שכן" הוא אמר, "אבל התכוונתי לזה שאם יקשרו אותה, ויתנו לך רובה, היא לא תוכל לזוז או להתנגד.. בכל זאת לא תוכל"

"גדלנו ביחד." הוא מלמל, ממורמר, "דברים כאלה לא פשוט הולכים, עד כמה שהוא היה רוצה שהם יעלמו."

אנחנו היינו לה למורים, אתה לימדת אותה מעבר. אירחת לה חברה שלא תשתגע" הנמרה שלו שמה את כפות רגליה על של הישירו והביטה בה.
"היא נפצעה" הוא אמר, "לילי זיהתה את הדם שלה.. ליד האגם, מזרח"

"אז תן לה לרדוף אחריה, היא השמינה קצת." הוא אמר בזלזול, נשען אחורה. "אני לא הולך אליה עכשיו." אמר בהחלטיות.

"לילי אוהבת אותה" הוא ענה, "אני יכול לאמן אותה כמה שאני ארצה, אבל היא עזרה ליצור חלק מהאופי שלה"

"אני לא מבין לאן אתה חותר."

"לשלוח את לילי ל1 זה כמו לירות במישהו באקדח מלא טופי"

"עדיין כואב, אתה יודע?" סאורי אמר אחרי כמה דקות מחשבה, "בא לי טופי." הוא נאנח שוב, מביט בחולמניות על הרקיע, היכן שהשמש התחילה לטפס.
"אתה מוזמן לעשות איתה מה שאתה רוצה. אני פורש להיום." אמר וקם, מותח את איבריו ומתחיל ללכת בכיוון ההפוך מהיכן שהוא אמר שנריה נמצאת.

"אתה אפילו לא מתאמץ... זו כנראה הסיבה למה אתה לא מצליח לתפוס אותה.. כולה ילדה קטנה"

"אני אתאמץ מחר!"הוא אמר, מפהק. "או בכלל לא, נראה לי שאני אפרוש. משלמים טוב במלצרות בימינו, לא?"

"זה לא שיש לך הרבה ברירה.. אתה חייב להודות שאתה נהנה להיות בברתה, פשוט קשה לך להודות שהיא מושלמת"

"אם אתה כל כך מעריץ אותה, למה שלא תלך לתפוס אותה אתה ותחיו מאושרים לעולם ועד אחד עם השני?" הוא קרא במרירות, ממשיך ללכת לאט.

"אני לק מהפרוייקט הזה עוד כשהיית ילדון, אני רק מציאותי. אני יודע מה היא שווה.. וראיתי אתכם במשך שנים, אז מה? אתה מתכש?"

סאורי נעצר. "אני לא מאוהב בה. בשום צורה שהיא, שלא יהיו לך שום ספקות בקשר לעיניין." הוא אמר, לא מסיט את מבטו הרצחני מעיניו של משמו, "וגם אם כן הייתי, זה לעולם לא היה קורה.

"לא אמרתי מאוהב.. יותר.. מעריץ.. ונראה לי זה הדדי"

"זה... יכול להיות" הוא מלמל, מסיט את מבטו לאט.

"תשוב על זה" אמר הירוקו וקם. "בואי לילי, שיהיה בהצלחה" אמר והלך, נעלם גם הוא