המ"ת!

הוא הביט בעיניו של קון ואז נאנח בשקט. "אל תעשה שום דבר שאת לא רוצה." לחש לו בשקט והפשיל מעט את מכנסיו, מוציא את איברו.

קון הביט בו בחשש, מרים את ראשו מעט. הוא עצם את עיניו לפני שנתן לבסיס איברו של האצ' ליקוק קטן ומהוסס, כאילו טועם אותו. ללשונו הייתה טקסטורה מוזרה, מחוספסת כמו של חתול. לאחר מכן הוא הכריח את עצמו להמשיך, עיניו עצומות בחוזקה.
הלקוח חייך לעצמו ושחרר את ידיו הקשורות של קון, נשען אחורה בשביל להנות מההצגה.

ידו של האצ' נחה על ראשו של קון, מלטפת את אוזניו בצורה מרגיעה. הוא בלע את רוקו בכוח ולקח נשימה עמוקה. זה היה נעים בצורה מפתיעה וגופו לא יכל שלא להגיב בהתאם.

קון נאנח בעוד האצ' התקשה תחת לשונו, הוא קיווה שזה לא יקרה, איך שהוא.
לאחר כמה רגעים של הפסקה בה הוא התנשם כמו סיים הרגע לרוץ מרתון הוא עטף את איברו של האצ' בשפתיו, מוצץ ומלקק אותו בקצת יותר אגרסיביות ממקודם, מקווה שאולי יצליח לגרום לו לגמור מהר ובכך לסיים את כל זה מהר יותר.

"ילד, אל..." מלמל בהפתעה ועיניו נעצמו עצמן, ידו אוחזת במיטה בכוח.

קון לא הקשיב, לא רצה להקשיב. הוא רק רצה שזה ייגמר כבר וזה גרם לו לעבוד מהר יותר, לשונו מוצאת ומגרה את האזורים הכי רגישים על עורו של האצ'.
(וואו, ממש קשה לכתוב יאוי בעברית. .__.)

חחחחח
זה בקושי יאוי.
--
כל גופו של האצ' נקשח לרגע ובגניחה שקטה הוא גמר.

כן, אפשר לפרט יותר. X_X
-----
קון גנח בשקט, מניח את ראשו על ירכו של האצ' במחשבה שכאן הכל נגמר, הוא לא לקח בחשבון את האיש שישב מאחוריו ובדיוק אז החליט שבא לו לשחרר את המתח. הוא היה עייף מכדי להתנגד כאשר ידיים שומניות משכו אותו חזרה אל בין ברכיו של האיש, מכריחות אותו להרים את ישבנו על מנת שהאיש יוכל להיכנס אליו בברוטאליות. לאחר כמה שניות האיש נזכר שגם האצ' היה בחדר וציווה עליו לצאת החוצה בקול מתנשא.

האצ' הביט על קון במבט מתנצל

קון אפילו לא הרים את מבטו, הוא כיסה את ראשו בזרועותיו, מנסה לסגור את עצמו מכל מה שקרה סביבו.

הוא הרים את מכנסיו ויצא החוצה בצעד נוקשה

לאחר זמן מה האיש יצא מהחדר, מנקה את ידיו במגבון לח. הוא ניגש לבוס של האצ' ודיבר אותו כמה דקות לפני שיצא מהדירה. מתוך החדר לא נשמע קול.
"האצ'יקו" הבוס שלו אמר בשקט, "לך לבדוק אם הוא צריך טיפול רפואי, אם כן טפל בזה ואם לא - נקה אותו והכן אותו ללקיחה."

האצ' הנהן ונכנס לחדר

קון שכב על המיטה מכורבל. הוא לא זז, אפילו לא רעד עבר בו. לא היה ברור אם הוא בכלל נושם או לא, אבל היה ברור שהוא לא בהכרה.

האצ' ניגש אליו ובדק לו דופק ונשימה

הם היו שם, קיימים גם אם בקושי. הוא היה מכוסה חבלות, דימם ממספר מקומות. היו כתמים של דם ונוזלים אחרים בכל מיני מקומות על הסדינים ועל גופו, היה ברור שהאיש לא חסך באכזריות.

מנקה אותו בעדינות עם מגבת רטובה ומטפל בפצעיו בשקט

עיניו החלו להפתח לאט, עפעפיו הרגישו כבדים מכדי שיצליח לפקוח את עיניו לגמרי. המגבת הקרה על עורו גרמה לו להצטמרר והוא ניסה לזוז, פולט אנחת כאב כשלא הצליח.

"היי ילד." מלמל אליו האצ' והרחיק את מגבת

"ממ..." קון קבר את ראשו בסדין, "תהרוג אותי וזהו..."

"כבר הבנו מה יקרה אם נעשה את זה."

"אני לא יכול ללכת איתו..."הוא לחש, "אני לא רוצה את זה יותר..."

"אני יודע. אני יודע. אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות בשבילך"

קון נתן בו מבט, קם על ברכיו.
"כלום...? בטוח יש משהו... אני לא יכול לסבול משהו כזה שוב, אני לא מסוגל."

"ניסינו, ילד. איפשרתי לך לברוח. תפסו אותך. אם תנסה לברוח שוב תתיפס יותר מהר, תחטוף יותר וגם אני."