המ"ת!

"כי לא איכפת לי. בחור או בחורה. זה באמת משנה הרבה?"

"בעיני אנשים רגילים זה כן." היא אמרה, "לא שהייתי רומזת שאתה רגיל באיזושהי דרך."
הם הגיעו למטבח, שם כבר חיכו להם שני מגשים עם אוכל בשביל האצ'י וקון.
"אתה יכול לאכול פה אם אתה רוצה, ובכלל, במקומך הייתי נשארת מחוץ לחדר ההוא כמה דיותר גם כשאבא לא כאן." היא אמרה בפנים חמוצות, מתיישבת.

"למה?" שאל והחל לאכול

"כי הוא לא בדיוק הולך לקבל מנוחה בשבוע הזה." היא אמרה בשקט. "יש בבית הזה המון אנשים, משרתים, טבחים, רופאים... כל מיני. וכל עוד אף אחד לא אומר להם לא לעשות את זה הם... טוב, אתה יודע. משתמשים מתי שהם יכולים."

"ולאבא שלך לא איכפת לקבל צעצוע שבור בסוף השבוע הזה? כי זה מה שיקרה אם כל הבית יעבור עליו."

"בשביל זה אתה פה, בסופו של דבר." היא מלמלה, לוקחת לעצמה תפוח. "אני במקומך הייתי נותנת לו למות, זה עדיף על החיים שיהיו לו כאן."

"את סותרת את עצמך. מקודם אמרת שהיו כאלה שרצו לחזור על פני למות, אמרת שצריך רק להתרגל ולקחת בקלות ואז הכל יהיה בסדר. עכשיו את אומרת שעדיף לו למות."

היא נאנחה שוב, "המוות בחוץ הרבה יותר גרוע מהמוות פה, כל מי שחזר ידע למה הוא חוזר. אחרי שהוא יתרגל החיים שלו יהיו קלים יותר, אבל לפי איך שזה נראה הוא לא יצליח להתרגל, במיוחד אם הוא לא מסוגל לחוות משהו כזה פעם אחת בלי לחלות." היא הרימה את מבטה, "אבל אתה מכיר אותו יותר טוב ממני, זה תלוי בך."

(או: אני מבלבלת את השכל כי אין לי מה לכתוב. .__. מה עושים איתם? )

(פשוט שתצווה עליו סקס מדי פעם. במיוחד אם קון בסביבה. בשביל זה היא שם, לא?)

"אנחנו נצטרך לחיו ולראות, כנראה."

(כן~ השאלה איך מובילים אותם לזה. XD)
היא חייכה, "אני מחבבת אותך," אמרה בשקט, ידע ניגשת לאט לאוזן הכלב על ראשו של האצ'י, "אתה חמוד"

"פעם ראשונה שמישהו אומר לי את זה." ציין בשעשוע

"אני מתארת לעצמי. לא שמים לב לזה בהתחלה." היא רכנה מולו, "כולך גדול ומאיים במבט ראשון. אבל בעצם אתה רק כלבלב, נכון? עושה מה שאומרים לך..."

מבטו נקשח מעט. "כאלה הם כלבים. מצייתים לפקודות." אמר

"ממ..." היא התקרבה עוד יותר. "אז בוא איתי." היא קמה, "תשאיר את זה פה, יביאו לו את זה אחר כך." אמרה והחוותה בביטול לעבר המגש של קון.

הוא זרק מבט קצר לעבר האוכל אבל נעמד, יודע שהוא לא יכול לסרב לשום פקודה ישירה שניתנת לו, במיוחד אם היא ניתנת על ידי הבעלים החדשים שלו.

היא חייכה בתמימות, מתחילה ללכת. היא הובילה אותו לחדר שלה שבאופן מחשיד היה במרחק לא גדול מהחדר שלהם. שם דחפה אותו על המיטה וטיפסה מעליו. "אתה יודע מה לעשות." אמרה לו בשקט.

(ובגלל שאני לא מתכוונת לכתוב את זה... בא לך להביא מישהו לחדר של קון? אם כן אני אתחיל איתו משהו)

(נעשה אותו עם מישהו אחר? אין לי בעיה. עד כמה קינקי את מסוגלת לסבול? )

(כמה שיותר יותר טוב)
קון ישב על המיטה שלו, מחבק את ברכיו. האצ'י נעלם לפני המון זמן והוא לא יכל שלא לחשוב שזה היה בגלל מה שעשה בלילה הקודם.
הוא לא הרגיש בטוח כשהאצ'י לא היה שם, לא היה אכפת לו מהאוכל, רק רצה שיחזור כבר.

הדלת נפתחה וצעדים נשמעו, נכנסים לחדר

קון הרים את ראשו מיד, זה לא נשמע כמו הצעדים של האצ'י, אבל מי עוד היה יכול להיכנס לשם כבר? "האצ'?" הוא אמר בקול שקט, קם מהמיטה באיטיות.

אל החדר נכנסו שני גברים, לבושים מדי משרתים.
"הא. הוא באמת כאן. חשבתי שאדוארד צחק." אמר אחד מהם, הבלונדיני.
"וגם כלב השמירה לא פה. הרווחנו." חייך השני, שחרחר.

קון קפא על מקומו, מביט בהם בדממה. רק לאחר כמה שניות לקח צעד אחורה.

המבט ששניהם נעצו בו היה רעב, מסוכן מעט - כמו חיות טרף.
הם התקרבו אליו באיטיות, צעדים מדודים שחסמו במהירות כל פתח בריחה.

קון הביט בהם בפחד, שיערו סומר. "תתרחקו ממני..."

"איזו דרישה טיפשית, ילדון. אנחנו לא עומדים לעשות את זה." אמר הבלונדיני.
"אתה כאן להנאתנו, ואנחנו בהחלט עומדים להנות." הוסיף השחרחר