המ"ת!

"קון...?"

"אותן אותיות כמו קונקו." משך בכתפיו

הנער הסמיק בכעס, מפנה את פניו ממנו. "אני לא חתול בית רגיל, כלב." הוא סינן, אחת מאוזניו קפצה מעט והוא החווה אליה, מראה לו את ציצית השיער השחורה בסופה. "אתה יודע מה זה קרקל?"
(היצורים המהממים האלה: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/d/d0/Caracal_kitten.jpg/399px-Caracal_kitten.jpg)

"איך שתרצה ילד." אמר ונעמד. הוא פרע את שערו וליטף לרגע את אוזנו ואז התרחק משם לכיוון המטבח

קון הביט עליו מרחוק, מסמיק עמוקות/ "אתה לא מסגיר אותי?"

הוא לא ענה והשתיקה שלו לא היתה ברורה

קון קם, מסתכל עליו בשקט. "אם אתה מנסה לגרום לי להתנהג יפה, זה לא יעבוד לך."

"חה. אתה לא תתנהג יפה לא משנה מה אז זה לא יעזור." גיחך

קון קילל בשקט, מפנה את מבטו. "מה אתה מתכוון לעשות איתי?"

הוא שתק שוב.

קון חרק בשיניו, מפנה לו את גבו בעצבנות. "שחרר אותי..."

"לא." מסתובב אליו. "רעב?"

הנער נאנח. "כן, אני מניח." הוא מלמל, משלב את ידיו.

הוא חפר בארונות. "טונה?" שאל לבסוף

קון הוציא את לשונו בגועל למשמע ההצעה. "אני לא אוכל דגים, עוף יהיה טוב."

הוא זרק לעברו קופסא שבתוכה היה עוף קר מהמקרר והוציא לעצמו סטייק קר

"מציע לי טונה ולך יש סטייקים במקרר? חתיכת מארח גרוע." הוא מלמל, פותח את הקופסה ומתחיל לאכול, הוא היה רגיל לאוכל קר, ולכן לא היה אכפת לו ואפילו נראה היה שהוא נהנה.

"כשתיהיה כלב זאב גדול ומורעב שרדף כל היום אחרי חתול שברח מהכלוב שלו גם אתה תקבל סטייק."

"כשאתה תהיה חתול שלא אכל כלום כבר שבועות ועוד היה צריך לברוח מכלב מגודל ומכוער כמוך... אה, לא משנה." הוא מלמל, ממשיך לאכול.

"מכוער?" שאל וזרק מבט לעבר המראה שבסלון. "לא..." הוסיף והריץ את ידו בשערו

קון שתק, נוגס בעוף ומסיט את מבטו, הוא ווידא שלא נשארה שום פיסת בשר על אף אחת מהעצמות אותן זרק חזרה לקופסה.
הוא זרק אליו מבט. "מה השם שלך?"
(אני לא זוכרת אם הוא שאל אותו או לא. ._. תזרמי)

הוא נאנח ביאוש, בבירור מובך.
"האצ'יקו." מלמל והרים את חולצתו, חושף קעקוע עם המספר 8 על הצד השמאלי של החזה שלו. "אבל כולם קוראים לי האצ'."

"האצ'יקו. חמוד." הוא ענה, "שם של כלב מתאים לך."

"אוו, שתוק כבר." הוא סידר את חולצתו חזרה

קון חייך לעצמו ומשך בכתפיו. הוא ניגש לספה אותה הרס בהתקף הזעם שלו לפני כן, עלה עליה והתכרבל, מפהק בקול.