המ"ת!

"מה אני אמור לעשות?" הוא ייבב, "ללכת איתו? לגמור ככה או יותר גרוע בפעם הבאה? הוא מפלצת..."

"אני יודע. אני יודע. אבל עוד איזה פיתרון יש לך?"

קקון הניד בראשו בפראות. "אני לא יודע! א-אני... אני לא יודע..." קולו נדם לרגע. "אני רק יודע שאני... אני לא אשרוד עוד פעם"

האצ' ליטף את אוזניו ברכות, שותק

קון הניח את ראשו על חזהו של האצ', עוצם את עיניו. "אתה חייב לעזור לי..."

"אני לא יודע איך." ענה והניח את זרועו סביב כתפיו

"חייבת להיות דרך." הוא התעקש. "חייבת."

אם יש לך רעיון תגידי כי לי אין
--
האצ' הניד בראשו

קון זז ממנו, מסתכל על החלון בגעגועים. לאחר מכן הסתכל על האצ' שוב. "אפשר מים?" מלמל, מרכין את מבטו.
(בינתיים אין לי, אבל יהיה)

האצ' הנהן ונעמד, יוצא כדי להביא לו מים.

"איפה הוא?" הלקוח נעמד מולו, מחכה לתשובה.

"בחדר."

"ולמה הוא לא כאן, מוכן להעברה?"

"הוא כבר יהיה."

הלקוח שילב את ידיו. "יש בעיות איתו? אני צריך לבקש שירדימו אותו?"

"אין צורך להרדים אותו אבל רצוי שתיתן לו לנוח אם אתה לא רוצה שהוא ימות אחרי הפעם הבאה."

הלקוח נראה כחושב על זה, האצ' היה יכול להבחין שהם היו היחידים שם, שבוס שלו ושאר האנשים כנראה כבר עזבו.
"אני אגיד לך מה," הוא אמר, מתקרב להאצ'. "שמתי לב כמה אתה... מחבב את החתלתול החדש שלי." הוא חייך, "מה אם אקנה גם אותך? תוכל לוודא שהוא בסדר ואני אספק לך את כל מה שתצטרך, תהיה חופשי לעשות מה שתרצה והעבודה היחידה שתהיה לך תהיה לדאוג שהוא נשאר בריא."

האצ' הרים גבה. זה בהחלט היה טוב מהג'וב העכשוי שלו אבל הוא לא ידע כמה הוא סומך על המילה של הגבר הזה.

האיש נראה כאילו הוא עוד שוקל את העניין. "זה לא שאי נמצא הרבה, הוא יצטרך מישהו שישגיח עליו." הוא הפנה להאצ' את גבו וממשיך למלמל. אם היה מחליט שזה מה שהוא רוצה זה לא שהייתה להאצ' ברירה, והיה ברור שעדף שהוא יהיה זה שידאג לקון מאשר אחד האנשים של האיש הזה.

"בסדר. אני אעשה את זה. אבל אני לא עומד להיות בובת המין הנוספת שלך או משהו." נאנח

הוא נחר בבוז. "אתה? ממש לא." הוא הוציא נייד וחייג. לא לקח לו יותר מכמה דקות של דיבור לפני שפנה חזרה להאצ'. "לך להביא אותו וקח אתך את מה שאתה צריך, אנחנו יוצאים."

הוא הנהן ונכנס חזרה לחדר

הוא מצא את קון יושב על המיטה עם גבו אליו, מביט מבעד לחלון. לא נראה שהוא עומד לנסות לברוח או משהו, הוא נראה מותש.

"קדימה. תלבש את זה ובוא נזוז." אמר לו וזרק לעברו מכנסיים וחולצה, מתחיל לדחוף לתיקו כל מיני בגדים ודברים.

קון הסתובב להביט עליו. "למה אתה אורז?" מלמל בעודו מתחיל ללבוש את המכנס לאט. "אנחנו בורחים?" שאל, רמז של תקווה נוסף לקולו.