המ"ת!

"הלוואי. אנחנו עוברים יחד. הוא קנה גם אותי." דוחף פנימה את הכדורים

"מה?!" הוא הפסיק את מלאכת ההתלבשות כמעט מיד. "למה שהוא יקנה אותך?"

"נחש."

קון הרכין את מבטו. "בגללי?"

מלטף את שערו ואת אוזנו לרגע ואז חוזר לארוז. "אל תדאג."

קון הנהנן ושם על עצמו את החולצה, מחבק את ברכיו בעודו צופה בהאצ' אורז.

"זהו נראה לי." הביט סביבו לרגע כדי לודא שלא שכח כלום. "יכול ללכת?"

"ברור שאני יכול ללכת." הוא אמר, נעלב. אך כשניסה לקום רגליו רעדו, והוא היה חייב לאחוז בדברים על מנת להתקדם, דב שלקח הרבה זמן.

"פשוט בוא כבר." נאנח והרים אותו בזרועותיו. "תחזיק את התיק." אמר והניח את התיק בידיו

קון הסמיק - מובך מהתנוחה בה האצ' לקח אותו, הוא חיבק את התיק בחוזקה, מביט לכל מקום שלא היה הפרצוף של האצ'.
כשיצאו מהחדר הלקוח כבר לא היה שם, במקום חיכתה להם בחורה גבוהה ויפה בעלת מבט רציני. היא בחנה אותם מכף רגל ועד ראש לפני שבאה לקראתם.
"בואו איתי." אמרה, ואז הפנתה להם את גבה, מובילה אותם החוצה, שם חיכתה להם לימוזינה.
"החתלתול נכנס מאחורה, אתה יושב לידי." היא הורתה להאצ', פונה למושב הנהג.

האצ' הכניס את קון בעדינות למושב מאחורה.
"אתה בסדר?" שאל אותו.

"כן..." הוא מלמל, מפנה להאצ' את גבו. "אני בסדר."

האצ' הביט עליו ונאנח. הוא ליטף לרגע את שערו ועבר לשבת קדימה.

האישה חיכתה לו שם, טופחת בידיה על ההגה בחוסר סבלנות. "סוף סוף. קדימה, כנס וקשור את עצמך."

הוא נכנס וחגר את עצמו

היא התחילה לנהוג. "הוא לא יחזיק הרבה זמן מעמד. אני באמת לא מבינה מה הייתה הנקודה בלהביא אותך גם."

"המטרה שלי היא לדאוג שהוא יחזיק הרבה זמן מעמד."

היא נחרה בבוז. "אם הוא כמו הקודמים, זה לא ישנה הרבה."

"תגדירי 'הקודמים'."

"היו לו כמה, לפניו. מאז שאשתו מתה הוא קנה לפחות שלושה, אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר משבועיים."

"טוב, אני כאן כדי שזה לא יקרה." קולו הפך נוקשה וקר

"אתה לא נראה כמו הטיפוס שיכול לדאוג למישהו, בכלל." היא אמרה, מציצה עליו.

"באיזה מובן?" אמר והסתכל עליה

היא הציצה עליו שוב והסמיקה מעט. "בכל מובן. המראה שלך, טון הדיבור שלך, הכל."

"כן, לא נוצרתי כדי לדאוג לאף אחד מלבד לעצמי." נאנח