המ"ת!

"תחזור לכאן." נהם, שולח את ידו ותופס בקון, מושך אותו חזרה

קון נאבק בו שוב, מנסה לשרוט אותו.

"אם אתה לא רוצה שזה יכאב יותר אתה תפסיק להתנגד, ברור?" שאל אותו, דוחף אותו כך שישכב על גבו.

קון השתתק והביט בו בעיניים דומעות. איך מה שהם כבר עשו לא הספיק להם?הרעב, כמו גם אבדן הדם גרם לו לחולשה נוראית כך שגם אם רצה להתנגד לא היה מסוגל.

השחרחר התיישב מעל פניו, איברו ממוקם מעל פיו של קון בעוד הבלונדיני קיפל את ברכיו של קון ופיסק אותן, ממקם את איברו כהכנה לחדירה.

קון הסיט את פניו מהאיבר שמולו, עיניו נעצמות.

הבחור החזיר את פניו של קון אליו ואליץ אותו לפתוח את פיו, דוחק את איברו פנימה בעוד השני חודר אליו גם הוא

קון ייבב סביבו, עוצם את עיניו בחוזקה.

הם שוב נעו בקצב, מתעלמים מהכאב שלו ומהיבבות שלו.

קון כבר לא עשה הרבה, רק שכב שם והתפלל שהאצ'י יחזור כבר.

אחרי שהם עשו את הסבבים האלה עוד פעמיים הם קמו, התלבשו ויצאו משם (כי אין לי כוח אליהם)

קון קם באיטיות, מטפס למיטה בקושי רב. הוא התכרבל שם בעצמו, לא מסיר את מבטו מהדלת בחשש שעוד מישהו ייכנס משם.

אחרי זמן ארוך מאוד הדלת נפתחת והאצ' פוסע פנימה

קון נשכב עם גבו מופנה אליו, היה דם ודברים אחרים על הרצפה במקום בו האצ' יכול היה לראות.

האצ' הביט סביבו בהפתעה וניגש אל קון במהירות

קון אפילו לא הסתכל עליו. הוא רעד ובכה בדממה, מכסה את פניו בידיו.

האצ' התיישב לידו ומשך אותו אליו לחיבוק.
הריח של הבחורה דבק בעורו ובבגדיו והיה ברור גם לכל מי שאין לו אף של חיה.

קון דחף אותו ממנו, מרים את עיניו לאט. "חיכיתי לך... אמרת לי לחכות לך ואתה הלכת אליה...? אתה כל כך שונא אותי?"

"אל תיהיה טיפש. אני לא שונא אותך."

"אל תשקר לי..." הוא ייבב, "אחרי מה שעשיתי אתמול, אחרי כל מה שקרה... אל..."

האצ' חיבק אותו שוב. "אני לא שונא אותך." אמר לו בקול מרגיע וליטף את אוזניו

קון נאחז בחולצתו של האצ', בוכה לתוכה. "אל תלך יותר... אני לא רוצה אוכל, אני לא רוצה כלום, רק אל תשאיר אותי לבד..."

האצ' הנהן בשקט. "בסדר."

קון לא שמע אותו, או העמיד פנים שלא שמע אותו. כי הוא פשוט המשיך למלמל את הדברים האלו שוב ושוב, ידיו נאחזות בבד חולצתו של האצ' כל כך בחוזקה שהיה ניתן לחשוב שעוד מעט יקרע אותה.

האצ' המשיך לחבק אותו וללטף את שערו ואוזניו ברכות