המ"ת!

קון הוריד את מבטו, מניח את ראשו על הסדינים. "בבקשה... אני ל-לא מסוגל.."

"אני יודע." לחש לו. "אני יודע." אמר וליטף את אוזניו בעדינות

"אני לא רוצה ללכת איתו." הוא ייבב, "אני לא יכול... תעזור לי..."

"אני אעשה מה שאני יכול." הבטיח והמשיך ללטף את אוזניו. "אבל כרגע אני דיי לא מסוגל לעשות כלום."

קון הרים את ראשו והניח אותו על ברכיו של האצ', עוצם את עיניו.

האצ' המשיך ללטף את ראשו, בודק במקביל את פצעיו.

"אני מצטער... שסיבכתי אותך." הוא מלמל.

"זה בסדר. אני נוטה לעשות את זה בעצמי."

"הם יחזרו? הם ימשיכו את מה שהם עשו לי?"

הוא לא ענה

"האצ'... בבקשה תענה לי..."

מאוד באיטיות הוא הנהן, לא נותן לרגשותיו להופיע על פניו.

קון עצם את עיניו שנית, רועד. הוא לא אמר עוד מילה.

האצ' המשיך ללטף את ראשו בשקט

לאחר כמה דקות הלקוח נכנס שוב, מסתכל בהאצ' עם התנשאות ברורה בעיניו. "הרגעת אותו? טוב מאוד. תוודא שהפה שלו עסוק בזמן שאני מסיים."
נראה היה שהוא אפילו לא שם לב שהאצ' והבחור השני החליפו, וניגש היישר למאחורי קון, שידיו מיד תפסו בבד מכנסיו של האצ', ציפורניו כמעט קורעות בהם חורים.

עיניו של האצ' נפערו בהלם וידיו אחזו בכתפיו של קון, לא ברור את מי הן מנסות להחזיק - אותו או את קון.

קון הביט בו בשקט, עיניו דומעות בעוד האיש הכריח אותו לפסק את רגליו ולהרים את גופו כך שהיה בדיוק בתנוחה הכי נוחה למה שרצה לעשות לו.
"קדימה, למה אתה מחכה?" האיש זרק להאצ', "אתה לא צריך להתבייש ממני." הוא החל לפתוח את מכנסיו.

ידיו של האצ' התאגרפו והוא הרים את הגאג בידו.
"אני פה." לחש באוזנו. "אל תדאג. זה רק הגאג."

כשהאיש ראה אותו מרים את הגאג הוא גיחך, מניד בראשו. "לא לזה התכוונתי. אני נותן לך רשות להשתמש בו, רק בפה אומנם, אבל בשבילך זה מספיק, לא?"
הוא לקח את הגאג מידו של האצ' ואז תפס בשיערו של הנער, מכריח אותו להרים את ראשו ואז זרק אותו לעבר מפשעתו של האצ'.

"אני בסדר." מלמל בקול שקט ויציב בקושי

קון הרים את מבטו לאט, אחרי כל זה הוא עדיין ניסה להגן עליו? הוא לא רצה את זה, לא ככה. הוא ידע שהאצ' יסתבך בצרות אם לא יעשה את מה שאמרו לו - ולמרות כל מה שאמר עד כה, כל הפעמים שהתחנן וביקש שיגן עליו, למרות כל זאת הוא לא יכול היה לשאת במחשבה שבהגנתו האצ' עלול למצוא את עצמו חזרה במכלאות או גרוע מכך...
הוא הניד בראשו קלות. "ז-זה בסדר... תעשה את זה." הוא לחש, מנסה לדבר בלי שהלקוח ישמע אותו.

"שתוק." נהם לעברו.

"אין לך מה לעשות..." הוא ייבב, "בבקשה, תעשה את זה... אני לא רוצה שהוא יעשה את זה. בבקשה..."

הוא הניד בראשו. הוא ממש לא רצה לעשות את זה

"אם אתה לא מתכוון לעשות כלום, אז צא החוצה." הלקוח אמר בחוסר סבלנות, מרים בידו את אחד הצעצועים והביט בו בעיניין. למשמע הדברים אצבעותיו של קון חפרו אף יותר לתוך עורו של האצ'.
"בבקשה... אל תשאיר אותי אתו לבד, בבקשה..."