המ"ת!

"חשבתי ככה. ועדיין הוא קנה אותך בשביל לדאוג לו. למה?"

"אני נחמד." ניחש

היא צחקה, לא אומרת עוד דבר. שאר הנסיעה עברה בשקט.
"הגענו, לך להוציא אותו ופגוש אותי בכניסה."

האצ' הנהן ויצא מהרכב, וניגש לדלת האחורית, פותח אותה.

קון שכב, מכורבל וכפי הנראה ישן. הוא נשם בכבדות, והיה חם מאוד למגע.

האצ' הרים אותו בעדינות בידיו והתקרב אל דלת הכניסה.
"נראה לי שיש לו קצת חום." אמר לבחורה.

הבחורה הנהנה בלי הביט בכלל בקון, שגנח בידיו של האצ' ופקח את עיניו העייפות לאט.
"אני אראה לך איפה יש תרופות אחרי שתתמקמו בחדר שלכם." אמרה.
היא הובילה אותם פנימה. המקום היה בית ענק, אחוזה כמעט. היא לקחה אותם לקומה הגבוהה ביותר והובילה אותם לחדר שהיה גדול פי שלוש בערך מהדירה של האצ' ומחולק לשניים על ידי מחיצה גבוהה, בכל צד שלה הייתה מיטה גדולה, בצד אחד יותר מבצד האחר.
"המיטה הגדולה שייכת לחתול, תוודא שנוח לו. אני מחכה לך בחוץ." היא אמרה וסגרה את הדלת אחריה.

האצ' הניח את קון על המיטה וכיסה אותו, מתיישב לידו.
"נו? אתה בחוץ פחות מיום וכבר חולה."

קון כיסה את ראשו וגנח בשקט. "זה לא בגלל שהייתי בחוץ..." מלמל, "אם לא היית תופס אותי הייתי בסדר גמור..."

"אני יודע." נאנח "אני אלך להביא לך משהו כדי שתרגיש יותר טוב."

"ממ..." קון הציץ מבעד לשמיכה כדי לראות אותו הולך. "תחזור מהר..."

הוא הנהן ויצא מהחדר

הבחורה (יש לך רעיון לשם?) חיכתה לו בחוץ, ידיה שלובות בחוסר סבלנות. "איך הוא?"

לא. תבחרי
--
"הוא רק צריך לנוח הרבה."

היא נאנחה. "אני לא בטוחה שתהיה לו הזדמנות לכך, אבא ירצה לראות אותו שוב היום."

"אבא?" הרים גבה. "את הבת שלו?"

"לצערי הרב"

"אני... משתתף בצערך."

היא חייכה. "תודה."
הם המשיכו ללכת בשקט עד שהיא נעצרה, נכנסת לחדר די קטן ובו מספר ארונות, נדמה היה שיש שם כל תרופה שקיימת בעולם, מעין בית מרקחת פרטי.
היא עלעלה ברשימות ותוך זמן קצר הושיטה להאצ' את התרופה הנכונה. היא הביאה לו גם תחבושות וחומרי חיטוי. "הוא יצטרך את אלה. אתה צריך שאלווה אותך חזרה?"

"לא. אני אמצא את הדרך חזרה." אמר בחיוך.

היא חייכה והסמיקה שוב, מהנהנת.
"אני ****" (עדיין אין לי בשבילה שם. ._.) היא אמרה, "אם תצטרך אותי אממ... יותר מאוחר, החדר שלי בקומה הראשונה."

שמייקה?
--
"אין בעיה. את יודעת איפה אני אם את צריכה משהו." אמר והלך משם

מיקה!
---
קצת לפני שהאצ' הגיע חזרה לחדר שלהם, נשמעה צעקה רועמת מבפנים, ואז משהו נשבר.

זורם
--
נכנס פנימה במהירות, מביט סביבו בדאגה לראות מה המהומה

קון היה על הרצפה, סביבו ועליו שברים של מה שנראה כמו כד. מעליו היה האדון החדש של שניהם, מחזיק בידו קולר שחור ודק. הוא נראה כועס.
הוא הבחין בהאצ' כמעט מיד, מסמן לו להתקרב מה שגרם לקון לייבב קלות ולנסות להתרחק עוד יותר מהאיש, שנאנח בקול.
"בחיי שאני זקן מידי בשביל זה. תפוס אותו ותשים את זה עליו, הוא מסרב להקשיב לי ואז מתפלא כשאני מכאיב לו." הוא זרק להאצ' את הקולר, משלב את ידיו.