המ"ת!

האצ' הניח את השקית בצד והתקרב אליהם.
הוא כרע מול קון "בחייך, ילד. זה רק קולר." אמר לו ברכות.

קון בהה בו לרגע, כאילו מנסה להיזכר מי הוא. "אני לא רוצה שהוא יתקרב אלי... בבקשה אל תיתן לו.." הוא חיבק את האצ', מניח את ראשו על כתפו. כל גופו רעד.

האצ' לא ענה ורק שם את הקולר סביב צווארו בעדינות. "צריך להחזיר אותך למיטה. אתה חולה מדי." אומר לו בשקט ומלטף את גבו

קון הנהן, עוצם את עיניו.
האדון שלהם הסתכל עליהם בשקט מהצד, עיניו עוקבות אחרי כל תנועה שהאצ' עשה.

האצ' הרים אותו בעדינות והחזיר אותו למיטה, מכסה אותו.

קון משך את השמיכה מעל ראשו, מתרכבל תחתיה.
"קח" האיש מסר אליו עוד קולר, הפעם עבה יותר ועם ניטים קטנים. "זה שלך."

האצ' הביט על הקולר. "לא." אמר בקול קריר. "אני לא הבובה שלך או הכלבלב שלך."

"בחייך." הוא גיחך, "זה רק קולר."
הוא התקרב למיטה והתיישב עליה, "יש בקולרים האלו מערכת ניווט במקרה ואחד מכם יחליט לנסות לברוח," אמר, ידו לאט לאט התגנבה לגוש הרועד באמצע המיטה, מלטפת את קון מבעד לשמיכה. "אני מבטיח לך חופש האצ'יקו - אבל בגבולות החוקים שלי. במידה ותעבור על החוקים האלה החופש היחיד שיהיה לך יהיה מאחורי סורגים במכלאות. שים את הקולר."

האצ' חנק נהמה ושם את הקולר על צווארו

"כלב טוב." הוא אמר, "עכשיו נעבור על החוקים - אני לא נמצא כאן הרבה, אבל כשאני כאן אני מצפה שהחתלתול יהיה במצב מעולה, ואני מצפה שהוא יהיה פה. לכן הוא יישאר כאן, בחדר הזה. אם הוא ירצה לצאת החוצה זה יהיה בליווי שלך בלבד ובלי לצאת לחצר." ידו זזה לאט לאט לעבר מה שכנראה היה ראשו של קון תחת השמיכה. "אתה רשאי ללכת לאן שתרצה כשאני פה, אתה יכול גם להישאר ולהסתכל אם תרצה. גם לא אכפת לי מה תעשה לו בזמן שאני לא פה בשביל לשחרר לחצים -זה התפקיד היחיד שלו פה. כל עוד אתה דואג שהוא יהיה נקי ובמצב בריאותי תקין לאחר מכן. זה ברור בינתיים?"

הוא הנהן ולא אמר מילה.

"מעולה. אתה אחראי להביא לו אוכל שלוש פעמים ביום אלא אם אני אומר לך אחרת, ועליך לוודא שהוא אוכל כראוי ושהוא נקי." ידו התגנבה אל מתחת לשמיכה, מלטפת את ראשו של קון שמיהר לסגת ממנה לקצה השני של המיטה, לא משמיע קול. "מלבד הדברים האלה שאר הזמן ביום הוא הזמן שלך, תעשה אתו מה שתרצה כל עוד אתה לא עוזב את האחוזה. זה הכל."
הוא קם, מביט בקון בחוסר סיפוק לפני שעזב את החדר.

האצ' הביט אחריו ואז לקח את השקית והתקרב לקון.
"קדימה. קח את התרופה." אמר והרים את השמיכה כך שחשף את ראשו

קון לא זז מהתנוחה בה היה, "תעזוב אותי..."

"לא."

קון הרים את ראשו מעט, מביט בו. "אני לא רוצה את התרופות שלך. תעזוב אותי."

"אתה רוצה להישאר חולה?"

"הוא לא ייגע בי אם אני חולה."

"לא נראה לי שאפשר לסמוך על זה."

"אז אני אשאר חולה ואמות."

"אני בספק אם הוא יתן לזה לקרות. הוא רק ידחוף לך תרופות בכוח."

קון ייבב בשקט מהמחשבה. "תן לי..." מלמל וחטף מהאצ' את התרופה, בולע אותה מהר. לאחר מכן הוא פשוט ישב על המיטה ושיחק עם הקולר על צווארו בעניין.

האצ' ישב לידו וליטף את אוזניו בצורה מרגיעה ונעימה

"...אנחנו צריכים לצאת מכאן." קון מלמל, הוא נראה קצת יותר רגוע ממקודם, וקולו לא רעד יותר. "איכשהו..."

"יש לנו את הקולרים כרגע. זה לא יעבוד." אמר לו "אבל אני אחשוב על משהו."